בן מינה ויצחק, נולד ביום י"ד בתשרי תרפ"ה (12.10.1924) בעיר קאליש, פולין ועלה ארצה בשנת 1935. כאן רכש לו השכלה תיכונית. עוד בימי לימודיו הצטרף ל"הגנה" ושירת בה שבע שנים. בחרדת-קודש עשה ימים ולילות באימונים ובסיורים כדי להכיר ולדעת את הארץ, להתחקות על המקומות האסטרטגיים, הגשרים ודרכי התחבורה, ואת כל החומר העשיר שצבר, לרבות התצלומים המרובים, היה מצרף למחברותיו גדושות-התוכן. את ידיעותיו אלו היה מרחיב על-ידי עיון בספרות המקצועית. היה שקט וצנוע, ובמסיבות רעים לא דיבר מעולם על עצמו אלא על הארגון והישגיו. למחייתו עבד כפועל בתל-אביב.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס והוצב בחיל השריון ובחטיבת "גבעתי". אברהם השתתף בפריצת הדרך לירושלים, בקרבות באבו-שושה, אשדוד, נגבה ועוד. בשעות מבחן היה קר-רוח להפליא וביצע את תפקידיו בשלוות-נפש. היה סגן-מפקד פלוגה, ידיד נאמן לפקודיו ודואג לחבריו. על אף פצע שטרם הגליד ועל אף עייפותו מקרבות בלתי- פוסקים, המשיך להילחם. בליל 17-18 ביולי 1948, לקראת כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה, נערך מבצע "מוות לפולש" במגמה לפרוץ את הדרך לנגב. על פלוגתו של אברהם הוטל לתקוף את הכפר בית-עפא מדרום. נוכח עדיפות האויב נכשלה ההתקפה והכוח נאלץ לסגת. בקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948). עוצמת-האש של האויב היתה גדולה אבל אברהם צעד זקוף תחת מטר הכדורים, דאג לכל פרט ותאם בין המחלקות. גם כאשר נפגע מצרור כדורים, כשניגשו לחבוש את פצעיו ציווה להמשיך ואמר: "להמ..." לא סיים את דברו ונדם. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן-ראשון (סגן).

ביום ט"ז בשבט תשי"א (23.1.1951) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.